Андрей Тихомиров
פילוסופיה כשיטה להכרת העולם מסביב
הפילוסופיה כסוג של פעילות אנושית והכרה נוצרה לפני יותר מ-2.5 אלף שנה, כמעט בו זמנית בכמה מרכזי אוקומנה תרבותית של אז בסין, הודו, ישראל העתיקה ומאוחר יותר ביוון העתיקה. תקופה זו בהיסטוריה של הציביליזציה האנושית נקראה על ידי קרל יאספרס "זמן ציר", שבו נוצרו תורות פילוסופיות וחלק מהתורות הללו הפכו לאחר מכן לדתות.
הפילוסופיה, אם מחזירים את האטימולוגיה המקורית של המילה, היא "אהבה לסופיה", אשר לעתים קרובות מאוד לא מדויק מתורגם כ"אהבה לחוכמה". למעשה, המושג היווני העתיק " סופיה "הוא הרבה יותר רחב ומורכב מאשר רק"חוכמה". אם בייצוגו של אפלטון, שעיגן את המילה "פילוסופיה" במינוח האירופי, הפילוסוף היה פשוט חכם או אוהב חוכמה, הוא לא היה מציג את המילה הספציפית הזו "פילוסוף", שמדברת על אהבה לסופיה, אלא רק על המילה מרווה. העניין הוא שפלטון בסופיה לא התכוון לתכונה סובייקטיבית של המוח האנושי, אלא לאיכות אובייקטיבית "גדולה ומגונה רק לאל" של עולם מסודר והרמוני.
הפילוסופיה בלידתה לא נתפסה כיצירה פשוטה של אמיתות, אלא כמרדף אחר האמת, כגישה כה מושלמת של הנפש והנפש של האדם, המסוגלת להוביל לאיזון הרמוני, הן לחיי הנפש הפנימיים של האדם והן ליחסיו המורכבים עם העולם.
לפילוסופיה היה פעם מעמד של מדע מיוחד. צורה מיוחדת של ידע, כמו למשל באנטיכיות, כאשר היא הייתה, למעשה, זהה לכל התרבות של אותה תקופה. אבל עד המאה ה -20, המאה לא הייתה בידול של ידע, כאשר כל שאלה עברה למדע נפרד משלה, לפילוסופיה כבר לא נותרה "אדמה משלה". היא איבדה את כוחה הקסום לשעבר. זו, כמובן, עמדה מחודדת ביותר, המנוגדת לקיצוניות אחרת, כלומר העמדה שלפיה הפילוסופיה לא רק שלא "הסתיימה", אלא להיפך, כמעט כמו בעת העתיקה, קיבלה פונקציה סינתטית. הפילוסופיה הבינה לראשונה בהיסטוריה את מקומה האמיתי כמלכת המדעים, והחליפה את הדת השלטת כל כך הרבה זמן. לראשונה היא התקרבה לחיים הציבוריים עד כדי כך שהיא החלה להשפיע עליהם לא רק בעקיפין, אלא גם בדרך ישירה. ובפעם הראשונה, הפילוסופיה קיבלה את הזכות להעריך ואף לפתור בעיות קונפליקטיות לא רק של החיים החברתיים-פוליטיים, אלא גם של החיים הכלכליים ואפילו של החיים המדעיים-אקדמיים. אם לא נכיר בגלוי בתפקיד המנחה הזה של החשיבה הפילוסופית, אם נסכים שהבניין המלכותי של הידע הפילוסופי פעם אחר לבנה התפרק לטובת המדעים הפרטיים, אז אנו מאבדים בכך את אחדות עולמנו הרוחני, אשר לבדו מסוגל לתמוך בנו במעשינו המעשיים.
הייחודיות של הפילוסופיה כדרך להבין את העולם מתגלה בהשוואה לתפיסה המיתולוגית של המציאות. מיתולוגיה תפיסת העולם של החברה הקהילתית הקדומה, המורשת. המיתולוגיה מורכבת מאגדות, אגדות על החיים, על המקור, על הופעת המלאכה, אשר מועברות דרך הדורות. מהות המיתולוגיה היא העברת יחסי הקהילה והגזע לכל העולם הסובב אותם. תפיסות מיתולוגיות נוצרות באופן קולקטיבי-לא מודע והן השתקפות פנטסטית, כללית של הקיום הטבעי והחברתי בתודעה האנושית של החברה הגזעית. התכונות העיקריות של השקפת העולם המיתולוגית מסתכמות ב:
הרעיון של קשר קרוב בין כוחות ותופעות וקולקטיבים אנושיים. אנתרופומורפיזם, כלומר העברת תכונות אנושיות לכל העולם הסובב אותנו.
האנשה, התגלמות כוחות הטבע ודרכי הפעילות האנושית.
חשיבה מיתולוגית היא אמנותית מטבעה, היא פועלת בדימויים, אך לא במושגים.
סמכותיות, כלומר הצדקה למה שקורה באמצעות סמכות.
הפילוסופיה מבוססת על יחס תיאורטי, רציונלי מודע לעולם, על הניגוד בין הסובייקט לבין האובייקט, על המודעות של הסובייקט לעצמו כפעיל פעיל.
הפילוסופיה חוקרת את החוקים האוניברסליים של הטבע, החברה והחשיבה האנושית. במילים אחרות, הפילוסופיה מבקשת להבין בסיס כלשהו לכל תחומי המציאות, שמייצר את כל מגוון העולם, אך שומר על יציבות בכל השינויים.
נושא הפילוסופיה הוא החיפוש אחר נורמות מוחלטות, נצחיות, סטנדרטים אידיאליים של סוגים כאלה. אי. קאנט הציע כמה שאלות פילוסופיות עיקריות, הכוללות את נושא הידע הפילוסופי: מה אני יכול לדעת? למה אני יכול לקוות? מה אני אמור לעשות? מה זה אדם? ובנוסף, קנט חשב שהשאלה הרביעית היא סופית, אשר כוללת את התוכן של כל אלה שקדמו לה. עבור קאנט, האדם הוא ישות המסוגלת לידע, אמונה באלוהים והתנהגות מוסרית. התעלומה כאן היא שכוחות אלה אינם בלעדיים זה לזה, ולכן יש לברר כיצד יכולות סותרות אלה מתחברות בתודעה האנושית, מהי ההיררכיה שלהן?
